החלטה בתיק סע"ש 34014-05-13

1.         זוהי החלטה  בבקשת ב"כ המבקש למתן צו מניעה זמני כנגד ההחלטת  הנציב המורה על  השעייתו הזמנית לפי סעיפים 47 ו- 48(א) לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג -  1963 (להלן: חוק המשמעת).

2.         הרקע  לבקשה:
א.         המבקש עובד הרשות הארצית לכבאות והצלה ככבאי  מזה כחמש שנים, סיים
              קורס כבאות בהצלחה ואף זכה  לקביעות בעבודתו. למבקש אין  כל עבר פלילי או
              משמעתי.

ב.         בתחילת מאי 2013 הועבר דיווח מהמשיב 2 לנציבות על פיו הוגשה  תלונה כנגד המבקש במשטרת ישראל, עקב חשדות שהתעוררו כלפיו   בגין גניבת סך של 1,900 ש"ח מארונית הבגדים  של חברו לעבודה, במלתחות.

ג.          ביום 20/5/13 העבירה המשטרה לאגף המשמעת דיווח על פתיחה בחקירה פלילית כנגד המבקש.

ד.         ביום 21/5/13 ניתנה החלטה  נציב שירות המדינה   להורות על  השעייתו של המבקש ככבאי  בשירותי הכבאות וההצלה, עד ליום  1/9/13, או עד להחלטה אחרת אשר תיבחן מעת לעת. בהחלטה נאמר, בין היתר,  כי נשקלה אפשרות העברתו של המבקש לתפקיד אחר, אך הוחלט בשלב זה שלא  לנקוט בצעד זה. עוד נאמר בהחלטת הנציב כיניתנת למבקש הזדמנות נוספת להעלות את טיעוניו במסגרת הליך שימוע, לפי סעיף 47(ב) לחוק המשמעת.

ה.         בפועל ועד למועד הדיון בבית הדין ביום 3/6/13 ,  לא ניצל המבקש הזדמנות זו. לפיכך בדיון שקויים  במועד זה בבית הדין  המליץ בית הדין למבקש למצות קודם את זכותו לשימוע, בפני הנציב, וכך אכן נעשה.

 ו.         ביום 1/7/13 , ולאחר הליך השימוע, ניתנה החלטת הנציב על פיה לאחר בחינת טענות המבקש מחד , ובחינת חומרת העבירה המיוחסת למבקש ולנוכח המלצת ב"כ היועץ השפטי לממשלה לא שינה  הנציב את החלטתו וכי יש להמתין להחלטת מחלקת התביעות של משטרת ישראל.

ז.          ביום 15/7/13 קויים דיון בבית הדין במעמד הצדדים.  המבקש הגיש תצהיר, אך המשיבים ויתרו על חקירתו. לפיכך נחקרה ע"ד יעל אמזלג-יניב בלבד, מטעם המשיבים.

ח.         ביום 5/8/13 הוגש כתב אישום כנגד המבקש לבית משפט השלום בתל אביב בעבירות של גניבה והסגת גבול פלילית.

3.         עיקרי הטיעוני ב"כ המבקש:

א.         המבקש מכחיש בכל מכל  את טענת הגניבה. לדבריו ארונו של החבר לא היה סגור, וכי הוא לקח, בהשאלה, כחבר (אף שללא רשותו)  את מכנסיו, כיוון ששלו התרטבו, ובמטרה להחזירם, מבלי שידע שיש שם כסף, ורק  לאחר שהתברר לו מאשתו כי היה במכנסיים כסף, החזירם מיוזמתו. לדבריו, עצם העובדה שהחזיר כסף מזומן מיוזמתו, מלמדת על תום ליבו, וכי לולא היה פונה מיוזמתו ומחזיר כסף זה, מעולם לא ניתן היה להוכיח כי הכסף אצלו.

ב.         עוד טען כי אין אדם משים עצמו רשע וכי החזרת הכסף יש בה כדי ללמד על תום ליבו, ולכל היותר, ואף שלדבריו לא ידע על הכסף שבמכנסיים, הרי שבמקרה המכסימאלי מדובר במעידה חד פעמית ובכסף שהוחזר. לכן לא היה מקום לנקוט כלפיו בצעד המכביד  של השעייה וניתן היה לשקול חלופות קלות יותר, כמו העברתו  לאזור אחר (כדוגמת ירושלים או בית שמש), כשבנסיבות אלו - ההשעיה אינה מידתית ואינה מוצדקת. החלטת ההשעיה אף פוגעת בו באופן לא מידתי הן  בפן האישי והמשפחתי והן בפן הכלכלי.

ג.          בהליך השימוע נפלו פגמים, בין היתר בכך שההחלטה על ההשעיה התקבלה ע"י מפקד התחנה בה מועסק המבקש אשר הודיע לו כי הוא מושעה, ורק בעקבות התערבות ב"כ המבקש, וכדי לרפא התנהלות  מקוממת מצד המשיבים - נערך לו "שימוע" בדיעבד. עוד נטען כי  המשיבים "רצו" לנציב   לצורך השעייתו, לאור פגמים שהעלה בא כוחו לעניין התנהלותם.

ד.         למבקש סיכויים מצויינים להוכיח את חפותו  ואת תום ליבו, ובכל מקרה - מבחינת מאזן הנוחות, הנזק שייגרם לו  מהשארת ההשעייה (כולל נסיבות אישיות שפורטו בדיון שלא לפרוטוקול), הוא רב יותר מנזקם של המשיבים לו תידחה תביעתו. המבקשאף  המשיך לעבוד כחודש וחצי עד ההשעיה, ולא היה כל חשש מגניבות, וכך גם כיום , אף אם ייקבע שהייתה מעידה חד פעמית - אין כל חשש שהעניין יחזור על עצמו אם ימשיך בעבודתו או אם יועבר זמנית לתחנה  אחרת.

4.         עיקר טיעוני המשיבים:

א.         לעניין עצם המעשה - המבקש  אמנם החזיר את הכסף מיוזמתו, אולם עשה זאת רק לאחר ששמע  על הכוונה לבדוק את הצוות כולו בפולגרף, מה גם שתחילה מסר גרסה אחרת לאמור לעיל (כולל ניסיון להפיל זאת על עובדת הניקיון), דבר שמעמיד בספק את תום ליבו.